פסק-דין בתיק ת"ק 4422-04-11

1.         התובעת רכשה מהנתבע מערכת סלון עור מתצוגה תמורת סך של 8,000 ש"ח. בהזמנה מיום 4.4.09 צויין כי מדובר בסלון דגם קמלוט נפא 4000 משולב, וכי קיים פגם של צבע בידית.

            לטענת התובעת הובטח לה כי מדובר בעור מהאיכות הטובה ביותר שאינו מתבלה ואינו נקרע ויישמר לאורך שנים, אך בטרם חלפה שנה מהרכישה התברר כי העור מתקלף ובמקומות מסויימים אף נקרע. הנתבע אליו פנתה סירב לשלוח איש שירות שיבחן את הפגמים, וטען כי שירות מטעמו כרוך בתשלום. כל פניותיה לא נענו וכך גם פניות המועצה הישראלית לצרכנות.

            לפיכך הגישה התובעת תביעה זו ובה תבעה להשיב לה את סכום הרכישה, לשלם לה עבור עוגמת נפש וכן את הוצאות המשפט, וכן לבצע תשלום למועצה הישראלית לצרכנות לפי סעיף 31(ב) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

            לכתב התביעה צורפה חוות דעת של המומחה מר חיים רוף (להלן: "המומחה") שבדק את הסלון ביום 15.12.10 וממצאיו היו כי בסלון יש פגמים רבים כדלקמן:

            בכל אזורי הסלון ישנן התקלפויות של צבע, בכל התפרים בחיבורים הצבע שחוק, במרכז השזלונג יש קילוף צבע בקוטר של כ-40 ס"מ, בחיבור הידית הימנית של הספה הסקאי מפוצץ לחלוטין ובזמן הישיבה נשמעים רעשים.

            מסקנות המומחה היו כדלקמן:

            1. העור הינו באיכות ירודה ביותר.

            2. איכות הצביעה פגומה ולכן תוך זמן קצר הצבע מתקלף.

            כן ציין המומחה כי הפגם הינו פגם יסודי ואינו בר תיקון.

2.         לטענת הנתבע האחריות הניתנת לסלון היא אחריות של שנה ואילו תלונת התובעת התקבלה בחלוף תקופת האחריות. הנתבע מסכים עם ממצאי המומחה, אך טען כי איסוף הסלון היה על ידי התובעת ולא על ידי מובילים מקצועיים ולכן אין אחריות למוצר, וכי הסלון הינו בגוון לבן, צבר לכלוך רב, לא נוקה באופן יומי והפגמים נגרמו כתוצאה משימוש לא נכון, דהיינו ניסו להוריד את הלכלוך בחומרים לא מתאימים.

3.         הנתבע שלח הודעת צד ג' לחברה ממנה רכש את הסלון (להלן: "החברה")  ולבעלי מניותיה, טען כי הסלון נרכש מאותה חברה מספר ימים לפני מכירתו לתובעת, וכי הפגמים הינם באחריות החברה.

4.         בעלי המניות טענו כי ככל שיש אחריות הינה של החברה ולא שלהם, והחברה טענה כי מדובר בסלון ישן, שאין זה בטוח כי נרכש ממנה, כי היא מייבאת מוצרים מעור סיני פשוט ולא נאפה 4000, ואינה אחראית להבטחות שניתנו על ידי הנתבע. כן הצטרפה לטענות הנתבע לגבי שימוש לא נכון שנעשה על ידי התובעת בסלון.

5.         בדיון ראשון שהתקיים נבחנו פתרונות אפשריים, ומשלא הושגה הסכמה נקבע דיון נוסף שכן הנתבע וצד ג' ביקשו לחקור את המומחה. זה נחקר על חוות דעתו והסביר כי העור של הסלון אינו מסוג נאפה 4000, אלא מדובר בספליט לדר, עור מפוצל שהינו עור תחתון שעבר עיבוד על מנת שייראה כאילו הוא עור עליון. המומחה הסביר כי הכוונה בעור נאפה 4000 היא לעור עליון, דק ורך וכן הסביר כי 50% מהסלון (האזורים שבאים במגע עם הגוף) עשויים מאותו עור מפוצל, ואילו 50% נוספים עשויים מסקאי דמוי עור, שאין לו גמישות והוא מתפוצץ.

            המומחה לא נחקר ולא חזר בו ממסקנות חוות הדעת.

6.         יצויין כי קודם לדיון זה ביקרו הנתבע ונציג צד ג' (בנפרד) בבית התובעת לבדוק את הסלון.

בדיון הציגה התובעת תמונות של הסלון שניתן לראות בהן לטענתה כי הפגמים אך החמירו. גם הנתבע הציג תמונות המראות לטענתו את הלכלוך ואת הסימנים של נסיונות הניקוי בחומרים לא מתאימים שגרמו לקילוף העור. הצדדים חזרו על טענותיהם.

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה בדין יסודה.

            עור מסוג נאפה 4000 מסמל עור משובח, ומקובלת עלי טענת התובעת כי כך הוסבר לה על ידי המוכרת מטעם הנתבע. בפועל קיבלה התובעת עור באיכות ירודה, וגם איכות הצביעה פגומה.

            הטענות כי הפגמים אירעו בהובלה וכי בשל ההובלה העצמית אין אחריות, אינן מקובלות עלי, הן לא הוכחו וגם לא נתמכו על ידי המומחה.